מבוקה במערכת הבריאות - מה לעשות ?

לאחרונה אנו נתקלים בפרסומים לפיהם חברות הביטוח דורשות מחיר יקר עבור הביטוח הפרטי.
(מהו מחיר יקר, האם מס בריאות - מס הכנסה לבריאות - לא יותר יקר?)

בתוך מבנה מערכת הבריאות במדינת ישראל נוצר חלל שאליו נכנסו ביטוחי הבריאות הפרטיים.
ביטוח זה מטרתו לתת (למי שידו משגת) פתרון בזמן אמת ללקוח הקצה - הצרכן, מאחר ומערכת הבריאות לא נותנת זאת, הצרכן הסופי מעוניין בניתוח ובטיפול בזמן אמת בכדי להציל את חייו.
בפועל אנו עדים למסכת הכפשות לפיה ביטוחי הבריאות ומשווקי התוכניות - סוכני הביטוח "מפחידים" את ציבור הלקוחות וצוברים רווחים "אסטרונומים" על חשבון הלקוחות.

תאגידי הבריאות הקיימים בבתי החולים (קרן מחקרים) תורמים להגדלת התקציב הקיים לפעילות השוטפת ומהווים מקור הכנסה נוסף, הם מהווים שק חבטות של האוצר ולפעמים גם מואשמים כזרוע נוספת להגדלת השכר לרופאים באותו בית החולים.

גורמים אלה אינם מסוגלים לאכוף שליטה על בתי החולים בארץ ובתי החולים הפרטיים, אלא רק על בתי החולים הממשלתיים, הנפגעים כתוצאה מהמגבלות הרבות הקיימות. מצב זה יגרום למעבר של מטופלים לבתי החולים הפרטיים הלא מפוקחים. הביקוש לשירותי בריאות לא יעלם, הוא פשוט עובר למקום אחר, וההוצאה הלאומית לבריאות לא תקטן ובמצב "הטוב" תישאר ברמתה הנוכחית.

למשל, מבוטחי הביטוחים המשלימים של קופות החולים והביטוחים הפרטיים של חברות הביטוח רשאים לפי החוק לנצל אותם רק במערכות פרטיות או בבתי חולים ציבוריים בבעלות פרטית (הדסה, שערי-צדק). ניצול מקורות אלה נחסם בבתי החולים הממשלתיים, למרות שיש ברשותם משאבים העומדים בחלקם מובטלים בשעות אחר הצהריים והערב וניתן לנצלם לעניין זה. הפרדוקס הוא שהחסימה מבוצעת ע"י המדינה, בעלת הבית של בתי החולים הממשלתיים - זאת שלכאורה יש לה את האינטרס הגדול ביותר שבתי-חולים אלו יפרחו ושתלותם בתקציבי המדינה תקטן.

המציאות הקיימת גורמת לחוסר צדק ולמצב שבו המערכת מונעת מאזרח לקבל מענה רפואי באמצעות המערכת הציבורית ולפנות למערכת הפרטית , דבר זה גורם לעליית השימוש ברפואה הפרטית ופוגעת באיתנות הרפואה הציבורית.(חלק מהמומחים הבכירים בבתי החולים משכנעים את החולים /המטופלים לקבל שירות ברפואה הפרטית בכדי לגרוף לכיסם רווח נאה מול התשלום ברפואה הציבורית).

כיום - קיים מאבק על כך שבתי החולים באמצעות התאגידים שלידם יוכרו כספקי שירותים של הביטוחים המשלימים והפרטיים. מצב זה יאפשר ניצול טוב יותר של תשתיות יקרות בהן השקיעה המדינה הון עתק בכדי להעמידן לרשות החולים, ירחיב את ההיצע, ואולי דרך הרחבת התחרות יצליח להוזיל את הרפואה הפרטית.

בשנים האחרונות הוביל המצב לסיטואציה שבה בתי החולים הפרטיים משגשגים מכיוון שהם חופשיים לבחור כרצונם את תמהיל הפעילות שלהם, נהנים ממימון הביטוחים למיניהם וכשנוח - מספקים שירותים שאינם פרטיים בעליל ואשר נכללים במסגרת סל הבריאות. כל זאת ללא הפעלת חדרי מיון (תחום שהוא הפסדי), ללא צורך במתן מענה בשעת חירום (גם תחום הפסדי) ותוך העברת מטופלים שהסתבכו (והפכו ללא רווחיים) - לאן? לבתי החולים הממשלתיים. כמובן.

כל זאת, בזמן שבתי החולים הממשלתיים קורסים כלכלית. מדוע? מכיוון שבתי החולים מחויבים לספק רפואה לכל ובכל מצב.

בנוסף בבתי החולים הציבוריים קיים ציוד וידע רחב מול הקיים בבתי החולים הפרטיים אבל זמן ההמתנה הארוך והשירות המיושן גורם לחוסר שימוש באיכות הזאת.

אם נשווה בין עלות ביטוח הבריאות שאנו משלמים הן למדינת ישראל במס והן לקופות החולים בתוכניות המשלימות אל מול השירות שאנו מקבלים בביטוח הפרטי אזי נבין כי העלות לתוכניות הפרטיות השונות אינה יקרה ואפילו נמוכה ביחס לתמורה המתקבלת.

תפקידו של המחוקק לטפל בבעיות שציינו ולאפשר לאזרח לקבל את השירות שקיים ושהוא ראוי לו ובגינו הוא משלם מס.