השתלות

דרך הייסורים של חולה כליות בין שופטי ישראל / עו"ד חיים קליר - 17.12.2011 YNET

ביטוח לאומי וקופת חולים מכבי סירבו לממן לחולה את עלות השתלת הכליה שנאלץ לעבור בחו"ל. בינתיים החולה נפטר.

בגיל 54 נפגע בן ציון ניצן בתאונת עבודה קשה. התאונה גרמה כשל כלייתי סופני. ניצן נאלץ לעבור ניתוח השתלת כליה. 5 שנים לאחר ההשתלה, מצב הכליה שוב התדרדר לכשל סופני, ניצן פנה לוועדה לאישור השתלות מהחי וביקש אישור לקבל תרומת כליה.

הוועדה דחתה את בקשתו.הוא נרשם להשתלת כליה מן המת, אך גילה כי גילו ומחלותיו הנוספות מצמצמים את סיכוייו.
בלית ברירה, פנה לבית החולים האוניברסיטאי בברוקלין.שם הציעו לו השתלה מיידית בעלות של 170 אלף דולר.

הביטוח הלאומי ומכבי הודיעו לו כי הם אינם מאשרים את השתלת הכליה בחו"ל. כאשר חזר לארץ, התפנה להגיש תביעה נגד הביטוח הלאומי וקופת חולים מכבי.

בית הדין האזורי לעבודה בחיפה דחה את תביעתו.
"השתלת כליה לעולם אינה דחופה"
די בעובדה שהשתלות כליה מבוצעות בארץ, קבעה השופטת איטה קציר, כדי לשלול את זכותו של המבוטח למימון השתלה בחו"ל.

המחלה הלא נכונה / אורלי וילנאי "הארץ" - 8.02.12

שקל בחודש - זה מה שאייל גדול נאלץ לשלם תמורת תרופה מצילת חיים

זאת הייתה אמורה להיות התקופה המרגשת ביותר בחיי לילך ואייל גדול, תושבי חדרה. בעוד כחודש אמור להיוולדם ילדם הראשון, פרי אהבתם, אחרי סדרת טיפולי פוריות לא קלה.

אלא שלפני חודשיים קיבלו בשורה שמאיימת להרוס הכול.
אייל, בן 38, חולה בסרטן האנגיוסרקומה, מחלה נדירה יחסית, כמאה חולים חדשים בשנה.

הרופא שעוקב אחר מצבו של אייל, פרופ' עופר מרימסקי, מהמחלקה האורתו-אונקולוגית באיכילוב, כי הטיפול היחיד היעיל לאדם במצבו ובגילו הוא טיפול משולב בשתי תרופות - אווסטין וטקסול.

אלא שלמרות כל זה, קופת החולים של אייל, אינה מוכנה לממן את הטיפול.
האווסטין כלולה אמנם בסל התרופות, אולם בהתוויה לחולי סרטן המעי הגס וסרטן השד בלבד.

בהעדר מימון של הקופה נאלצים בני הזוג גדול לרכוש את התרופה במחיר הבלתי נתפס של 32,122 שקלים בחודש.
לילך עובדת במשרד ממשלתי, אייל מטבע הדברים אינו יכול לעבוד במהלך הטיפולים, והם פשוט לא מסוגלים לעמוד בסכומים האלה.

הזוג הצעיר הזה נאלץ לבקש טובות ונדבות ממשפחה וחברים, ולא רחוק היום שגם מעגל זה של קרובים לא יוכל לעזור יותר במימון.

"הפרעת כסף" / ידיעות אחרונות - 22.04.12

כסף או בעיה

100 אלף תלמידים בישראל מאובחנים כיום כבעלי הפרעות קשב וריכוז, מהם 30 אלף נוטלים ריטלין (או את הנגודת שלה "קינצרטה") באופן קבוע. עד 60 אלף תלמידים נוטלים את התרופות לפי הצורך. עליהם יש להוסיף אלפי סטודנטים במכללות ובאוניברסיטאות, הנוטלים את התרופה לפני בחינות חשובות כדי להיות ערניים ומרוכזים.
הבעיה מוכרת היטב לכל פסיכיאטר ילדים וגם להורים המודעים לקיומן של התרופות החדשות - אבל יודעים גם שהתרופות האלה אינן מגיעות לישראל באופו מסודר וכאילו כדי להחמיר עוד יותר את הבעיה, מתברר שהמחסור בהן יחריף דווקא בשבועות הקרובים, לקראת עונת בחינות הבגרות בכיתות הגבוהות בתיכון.
"כמו בכל תרופה שעובדת על מרבית הפציינטים, גם לריטלין יש מי שמגיב פחות טוב. אבל אם אין לו ביטוח פרטי יקר ואין למשפחתו הרבה כסף, יש לו בעיה", מתריעה ד"ר איריס מנור פסיכיאטרית מומחית של ילדים ונוער, המנהלת את המרכז לקשב בבית החולים גהה. "ידוע" לנו שגם בין אלה שמגיבים היטב, יש מעטים שעשויים לשלם מחיר, בהתנהגות אדישה או בהעדר שמחת חיים ובאובדן תיאבון".

ומה קורה בחו"ל?

בארה"ב ובקנדה מי שאינו מגיב היטב לריטלין הרגיל מקבל "פוקאלין" או "אדרל" הנחשב לממריץ יעיל.
לכל פציינט מתאימה תרופה משלו, ואסור ליטול אותן בלי בדיקה ואבחון של רופא. הבעיה הי שמי שזה מתאים לו, לא יכול להנות בישראל משתי משפחות בתרופות האלה - וזה חבל מאוד.

למה?

אין כאן רשעים או כוונות זדון, אלא רק תסבוכת ביורוקרטית, שכל מי שקשור אליה סובל, הסיבה היא שיש תרופות מקוריות, הנהנות מכמה שנות חסד, שבהן נוסחתן שייכת רק לחברה המפתחת, והיא יכולה להנות מרווח גדול על מכירותיה. אלא שבחלוף תקופת החסד כל תרופה נעשית גנרית - כלומר הנוסחה של המתפרסמת ואז נכנסות יצרניות אחרות ומייצרות את התרופה לפי הנוסחה ששוחררה תוך כדי תחרות עם חברות אחרות.
לכן מחירה של תרופה גנרית נמוך בהרבה ממחירה של תרופה מקורית. מה גם שהחברה הגנרית השקיעה פחות כסף בפיתוח, בהשוואה לחברה שפיתחה את התרופה החדשה.

אבל ה"אדרל" היא תרופה גנרית, אז מה הבעיה?

נכון שה"אדרל" נעשתה גנרית. אבל בישראל יש חוק של משרד הבריאות הקובע שאי אפשר לרשום בארץ תרופה גנרית, אלא אם כן מתייחסים אליה כתרופה חדשה. רישום כזה כרוך בהליך יקר מאוד ובתחום הזה החברות לא מוכנות לכך, כך נוצר מצב, שאם אין לך תרופה מקורית - לא תהיה לך גם תרופה גנרית.

אילו השלכות יש למצב הזה?

שרק עשירים יכולים לקנות את ה"אדרל" או תרופות אחרות המגיעות לארץ כייבוא אישי, למשל, הקונצרטה עלתה לפני כמה שנים 700שקל בחודש, והיום היא עולה רק 200 שקל בזכות העובדה שיש ייבוא מסודר שלה. לכן זה קריטי שיהיה ייבוא מסודר של התרופות הדרושות לטיפול בהפרעה הזו.